לחיות לצד גבר מבסוט זו זכות ענקית! הוא תמיד שמח להיות איתי, אפילו בשופינג (!), הוא תמיד נכון לשמוע את מה שיש לי לשתף (וזה הרבה…), הוא משתף אותי במה שעובר עליו, הוא קרוב, נוכח, ולא זקוק לספייס וזמן לבד. גבר מבסוט שמח לעזור, לפנק ולתת. גן-עדן!
אז… מה הטיפים הסודיים שלי?
טיפ ראשון: הוא לא חייב לי כלום.
אני באמת באמת מאמינה בזה. הוא לא חייב לפרנס אותי, הוא לא חייב לאהוב אותי, הוא לא חייב להקשיב לי, הוא לא חייב להתחתן איתי והוא לא חייב לבוא איתי לאירועים משפחתיים.
הוא ישות חופשית ושלמה, אני לא באה אליו מעולם בשום דרישה, ואני בהודיה עמוקה על כל דבר שהוא עושה למעני. שום דבר לא מובן מאליו.
תגידו -זה קל! יש לך גבר נדיב, אחראי ושותף! אתם צודקים. אבל כמו שניסים אמר, זוגיות יכולה להפוך גם מלאכים לטרולים מרושעים, והייתי יכולה בקלות לייבש את מעיינות הנתינה האינסופיים שלו, אם הייתי מתחילה לדרוש ולתבוע את מה ש”מגיע לי”.
טיפ שני: אני לא מנסה לחנך אותו.
יש לי כבוד עמוק לאהובי כפי שהוא, עם מעלותיו ו”חסרונותיו”, ואני לא מנסה לתקן, לשפץ ולשדרג את מה שלא לטעמי. לא מתערבת לו בשום דבר. לא מתי הוא קם בבוקר, ולא מתי הוא הולך לישון, לא ביחסים שלו עם הילדים ולא בהרגלי העבודה שלו. אני בוחרת לסמוך עליו ועל התבונה שלו, שהיא לעיתים שונה משלי, ועדיין – היא תבונה!
כשאני לא מנסה להפוך את הגבר לכפיל שלי, אני מרוויחה את השונות ביננו – שהיא מפתח להתפתחות ולגמישות שלי.
טיפ שלישי: בלי שיחות מוטיבציה.
זה משהו שפעם הייתי עושה המון, וזה אף פעם לא מצליח.
אחרי שהייתי מתעצבת שוב ושוב על אותו הדבר, הייתי מחליטה לעשות שיחה “ברוח חיובית”, ולשתף במילים יפות ובוגרות במצוקה שלי ובבקשה שלי לשינוי. הייתי מריצה בדימיון את השיחה, ובדימיון תמיד בן-זוגי הקשיב לי רוב קשב, השתכנע עמוקות, והסכים להשתנות. בפועל, לא רק שהוא לא הסכים איתי, הוא אפילו האשים אותי שאני זו שלא בסדר! השיחות האלה היו מרחיקות ביננו ומביאות לבן זוגי את הסעיף (ובצדק! מילא להיות נזוף,אבל במילים יפות!)
היום כשיש משהו שמפריע לי, אני שואלת את עצמי: “מה ברצוני ליצור?” ואז פשוט מביאה את האיכות הזו למרחב המשותף. בעצמי. בלי לחכות שמישהו פה ישתנה. וזה… עובד כמו קסם.
טיפ רביעי: גברים מבינים רק רוך.
הם רק נראים קשוחים ושלא אכפת להם מכלום, אבל הם נפגעים בקלות ולעומק.
אז כדי שלגבר שלי יהיה קל וכיף להתקרב אלי, אני מוציאה דברים חדים מהמרחב המשותף: ציניות, עוקצנות, ביקורת. גם כשאנחנו לבדנו, וגם בחברת אחרים. אני שומעת לפעמים איך נשים מדברות על הגברים שלהן בפניהם או מאחורי גבם, ואני בהלם. זה כאילו “קליל ומשעשע” אבל זה לא. ותאמינו לי אנחנו יודעים להיות קלילים ומאוד משועשעים גם בלי זה.
טוב יש עוד מיני סודות ורזים… אבל זה נראה לי מספיק להפעם.
וכמו שאומרים – אל תאמינו לי, נסו בעצמכן!