אהבה פראנית

מתוך הספר:
מנגינה שמימית של אהבה

ידי נוגעת לא נוגעת, מרפרפת בעדינות מעל עורה החלק ושערות דקיקות ושקופות מתעוררות לחיים כנבטים הכמהים אל אור השמש.

כל שערה מחוברת לזקיק שחש את התנועה ותאי העור נפתחים כפרחים המזמינים את הדבורה. 

הפה נפתח לכדי סדק, עוד אויר, הנשימה גדלה ומתרחבת, הלב מגביר דופק, השפתיים מתמלאות כענבלים, קול אנחה רפה בא במיתרים וגופה פיתולים פיתולים.

אני שקט, נשימתי משוחררת ורכה. מתרגש. כל זה קורה בנוכחותי ואני עד לפלא. חושי נפתחים כצלחות לווין מבקשים לקלוט כל אות וכל גל. בתוכי רוטטים התאים ברטט עדין של שמחה ועונג ותשוקה.

כל הווייתי רוצה רק להיות בזה, להיות זה. אין לי צורך לעשות דבר. אין לי תוכנית פעולה או הוראות הפעלה. אין לי העדפות או גחמות. ברגע זה לא חסר לי דבר. 

אני חי! וכרגע אלו הם חיי. כאן ועכשיו. אין שום דבר אחר. לא זיכרון ולא דמיון. אני אחד איתה. אין דבר מלבדנו ואנחנו מנגנים מנגינה שמימית של אהבה.

יותר ויותר אני בשהייה ובהתבוננות ובהקשבה. מבקש להיות בחיבור לרטט העדין הזה שקיים באהובתי, בי ובכל דבר, בכל רגע ,כל הזמן. הוא זה שאומר לציפורים מתי לשיר ומתי לנדוד. הוא זה שאומר לעצים מתי לפרוח ומתי לתת פירות.

אז כמה לגעת ואיך לגעת? זאת גופי מספר לי בזמן אמיתי. אין לי צורך בספר הוראות או בסרטי הסברה. בכל רגע מתנגנת מנגינה וההקשבה לה מספרת על התו הבא.

אחיי הגברים, אתם רוצים לדעת איך מרגישה אישה שכך ננגעת? את זה תצטרכו לשאול אותה ואז לפתוח היטב את ההקשבה ולהמתין עד שתגיע התשובה.

בלחישה רפה…